מעצר עד תום ההליכים לנאשם בפעילות מטעם ארגון החמא"ס

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו עבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת ועבירה נוספת של נשיאת משרה בהתאחדות כאמור, והכול בשל פעילותו בארגון "אלתעייר ואלצלאח" השייך לחמא"ס (להלן הארגון), אשר התבטאה בין היתר בכך היה חבר מטעם הארגון בעיריית בית לחם, לאחר שנבחר בבחירות המוניציפאליות במאי 2005. בימ"ש קמא דחה את בקשת התביעה למעצרו של המשיב עד תום הליכים, והורה על שחרורו בתנאים מגבילים. על כך עוררת התביעה וטוענת כי בהחלטה האמורה לא ניתן משקל מספיק למסוכנותו של המשיב, ובמיוחד לעובדה שנגד המשיב תלוי ועומד עונש תנאי בר הפעלה, לאחר שהורשע לפני שנים אחדות בעבירות דומות. לכן מבקשת התביעה כי בימ"ש זה יורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. לעומת זאת, טוען הסנגור כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. בחומר הראיות יש עדויות מפלילות נגד המשיב. עד תביעה 3 מציין בעדותו מיום 20.09.07 כי המשיב שאותו הוא מכנה בשם כפול ובכינוי "אבו צברי", נבחר בבחירות מטעם הארגון הקשור לחמא"ס. כך גם עד תביעה 4 בעדותו מיום 04.10.06, ולמעשה גם המשיב עמו הודה באמרתו מיום 02.12.07 (שורות 38-40), כי נבחר לעיריית בית לחם במסגרת אותה מפלגה, אך טוען כי נבחר באופן עצמאי, בלא כל קשר לחמא"ס. הסנגור הגדיל לעשות, ובמהלך הדיון הציג אישור מעיריית בית לחם, אשר הוצא לאחר שהמשיב נעצר, ובו נאמר כי המשיב נבחר כמועמד עצמאי בבחירות. בחינת הראיות מובילה למסקנה כי יש ראיות לכאורה נגד המשיב. הרשימה שבמסגרתה נבחר המשיב ידועה כרשימה שקשורה לחמא"ס, וכאמור יש עדויות כי המשיב נבחר למועצת העיר מטעם חמא"ס. המשקל שיש לתת למסמך של עיריית בית לחם, שהוצא כאמור לאחר מעצרו של המשיב, לצורך הצגתו בדיונים המשפטיים, מוגבל ביותר, ואין בו כדי לפגוע באופן ממשי בעוצמתן של הראיות.

אשר לעילה, אכן נפסק בע"מ 2678,2679/07, כי יש לתת משקל ממשי לשיהוי מתמשך בהגשת כתב אישום, מבלי שניתן לכך הסבר מניח את הדעת, וכי יש בכך כדי לכרסם במסוכנות. אולם בנסיבות שלפנינו, אל מול השיהוי ניצב שיקול משמעותי ביותר, של עברו הפלילי של המשיב, ובכך כנראה נפלה שגגה בהחלטתו של השופט הנכבד קמא כאשר ציין בהחלטתו כי למשיב אין עבר פלילי. מתברר שהמשיב הורשע בסוף שנת 1999 בעבירות דומות, לאחר שנמצא כי היה פעיל בכיר בחמא"ס. בימ"ש קמא גזר על המשיב 80 חודשי מאסר שמחציתם לריצוי בפועל, ואולם ביהמ"ש לערעורים שדן בערעוריהם של שני הצדדים, החליט להחמיר בעונשו של המשיב, והוסיף לעונש המאסר בפועל עוד 12 חודשים, כך שהעונש בפועל הועמד על 52 חודשי מאסר, תוך הפחתה מקבילה בעונש התנאי, ראו ע 24,29/00. העובדה שהמשיב חזר לסורו, כאשר תנאי ממשי תלוי ועומד נגדו, מלמדת על נחישותו של המשיב לפעול באותה התאחדות אסורה, ומחזקת במידה ניכרת את מסוכנותו של המשיב.

אמנם אין להתעלם מהשיהוי בהגשת כתב האישום, אולם נאמר כבר פעמים רבות כי השיהוי אינו שיקול יחיד, ויש לשקול אותו ביחד עם שיקולים נוספים. בנסיבות שלפנינו, נוכח עברו המכביד של המשיב, וחרף נסיבות אישיות לא קלות, אני סבור כי האינטרס הציבורי לפעול באופן נחרץ נגד ארגון החמא"ס שהמשיב פעל לכאורה מטעמו, מטה את הכף לכיוון מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, מששוכנעתי בקיומן של ראיות לכאורה ובקיומה של עילת מעצר, התוצאה היא שאני מקבל את ערר התביעה, מבטל את החלטת בימ"ש קמא, ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.     

ניתנה היום, 23 בדצמבר 2007, י"ד בטבת התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: